
חניכים כותבים ויוצרים
שיר לקרנית גולדווסר,
אשתו של החייל הנעדר
היא ישבה לה שם בחדר ובין בכי לצחוק,
חשבה האם הוא בסדר כשהוא כל כך רחוק.
האם הוא מתגעגע כמוני או יותר,
והאם הוא יודע שאני לעולם לא אוותר.
פזמון:
אני רוצה שלא תשכח ושתמיד תזכור,
שאחרי שדה של חושך יש שדות של אור.
שיש קצה לכל בור עמוק,
ושאחרי דמעות של בכי באות דמעות של צחוק.
בכל בוקר מתעוררת ומחבקת אותו בדמיונה,
אל תדאג, אני בדרך היא לוחשת לתמונה.
אני עוד אחבק אותך יקיר,
אותך ואת כל החיילים האחרים.
פזמון:
אני רוצה שלא תשכח ושתמיד תזכור,
שאחרי שדה של חושך יש שדות של אור.
שיש קצה לכל בור עמוק,
ושאחרי דמעות של בכי באות דמעות של צחוק.
היא מאמינה בעצמה יותר מכל דבר אחר,
ויודעת שבקרוב מאד הוא ישתחרר.
היא כבר מתכננת את היום שיחזור,
מה תכין לו לאכול וכמה פרחים תשזור.
פזמון:
אני רוצה שלא תשכח ושתמיד תזכור,
שאחרי שדה של חושך יש שדות של אור.
שיש קצה לכל בור עמוק,
ושאחרי דמעות של בכי באות דמעות של צחוק.
הוא נושם איתה כל נשימה שהיא נושמת,
וחולם איתה את כל החלומות שהיא רוקמת.
ובקרוב היא משוכנעת היא שוב תהיה איתו,
וכן היא יודעת שכשהיא מחזקת את עצמה היא מחזקת
גם אותו.
פזמון:
אני רוצה שלא תשכח ושתמיד תזכור,
שאחרי שדה של חושך יש שדות של אור.
שיש קצה לכל בור עמוק,
ושאחרי דמעות של בכי באות דמעות של צחוק.
ערבה, בית הבוגר במעלות
אחרי הכל
עכשיו כבר הכל שונה
עיכלתי, הבנתי – אתה פאסה.
אתה איתה, לא איתי
נוכחתי לדעת שזה אמיתי.
עם כל הכאב שבלב התגברתי
הצלחתי לשכוח ומהר התאהבתי
הכרתי עוד נסיך לא מושלם
איתו זה סיפור לא מהעולם
הרי תמיד האהבה שלי היא חד צדדית
עד שאמצא אותך … האחד והיחיד.
שרון, בית ליאת
חוק החיים
שמוליק ו. + גיא – נווה אייל
אחי תסתכל עלי בעיניים
מה המילים שלי אומרות פעמיים.
גדלנו באותה שכונה מילדות
נהיינו עבריינים ביחד בטעות.
הלכנו מכות, סכינים בחיים
עכשיו גדלנו, נהיינו אנשים –
יותר טובים!
עכשיו גדלנו, נהיינו זמרים,
נהיינו אנשים מפורסמים בחיים.
התבגרנו, התחתנו, הבאנו ילדים,
והם נהיו כמונו – זמרים
עכשיו כשגדלנו למדנו חוק לחיים,
חוק שלא ידענו כשהיינו ילדים.
אז זה הזמן להבין שצריך גם ללמוד בחיים,
לאט לאט נלך בדרך, נלך אל המטרה
ונגיע, כן נגיע – נגיע בשניה.
שבוי באשליות
השעה שלוש לפנות בוקר
וכל החברים לוגמים באושר.
שיכורים ונועזים את הנפש מלהיבים, בלי
לחשוב
על החיים ואיך שהם מסתיימים.
“שתה אלכוהול, קח גם חשיש”,
צועקים החברים שבמועדון ומתלהבים,
עכשיו גם אתה שבוי באשליות.
אך אם היית חושב קצת יותר בהגיון,
היית יוצא מזה יותר בזול.
עכשיו כשאתם בכביש נוהגים שיכורים,
ובלי לחשוב “גונבים” את הרמזורים
האדומים,
וחוצים את הקווים הלבנים.
והנה התוצאה הגיעה וכול החבר’ה הנלהבים
מתחת לגלגלים…
רביב, בית ליאת
נתנאל
רביב י., נווה אייל
נתנאל מסתכל למעלה ושואל
מה נתן לי האל?
מתנה מהלב.
נתנאל מסתכל למעלה ושואל
כמה מתנות יכול לתת האל?
יתן לך אם תתפלל.
מה אני אומר על זה שהוא נתן לי
את החיים, שנתן לי את החיים במתנה
אז זה הזמן לפאר את השם,
כי הוא אחד ושמו אחד.
אז אנשים, תתחילו לחיות
כי אלוקים בחר רק בכם,
אתם מיוחדים
אין מה לוותר, אור נוצץ בחיים
צריך רק לחפש אותו
וללכת בעקבות הלב
אז אלוקים, מה לי תיתן?
חלום מרותך
רויטל ל. נווה-אייל
יש חלום של אהבה,
חלום אחד ישן המסתתר בין רגשותי,
ישנה עמוק בלב ים, נסחפת עם הזרם עד החוף.
הכינרת מטשטשת את פצעי הלב
הים שקט אך התקווה רועמת
מרגישה אותך מדבר אל ליבי
ולי אף אחד לא עונה.
רחוקה ממך.
רוצה להיות מולך. הולכת מעבר לשמיים.
ענן אחד מדבר אלי
ושומע את תפילות ליבי.
טיפות הגשם עדיין לא פסקו
חלום קטן בוהק באויר הקר
ענן ישן לו שינה ארוכה
ורק שנינו כמו זוג יונים, מתאהבים.
בחום עוטפת השמש את כולנו
החיים ממשיכים כרגיל
וגם אנו ממשיכים במסע הזה.